יום חמישי, 8 באוגוסט 2013

הרגע בו הפכתי לפקיד המשרד הראשי במלוא מובן המילה


 איציק קבשניק, גמלאי החברה, נזכר ברגע בו קיבל עט פרקר אישי - "סמל הסטטוס" של הימים ההם

איציק קבשניק, גמלאי



רגע מיוחד נפל בחלקי בשנות החמישים של המאה הקודמת, בו נקראתי אל לשכת מנהלת המחלקה שמסרה לי ברוב הדר טופס הוצאת טובין למחסן הראשי ובו סעיף אחד: עט כדורי פרקר.

אני זוכר שרצתי במהירות אל המחסן הראשי כאילו הוא עומד להיעלם, מסרתי את הטופס למלאכי בוגדנובסקי שקם, לחץ את ידי ומסר לי עט כדורי פרקר בצבע בורדו. בזה הרגע ידעתי שקיבלתי גושפנקא להימנות עלפקידי המשרד הראשי.

איציק קבשניק

הרגע בו ניבא לי השומר בתחמ"ש איתן, שיום אחד אעבוד בחברת החשמל

 בנימין מדר, יליד מושב איתן, נזכר בדברי השומר המיתולוגי בתחנת המשנה איתן, הסמוכה למקום מגוריו, שהמליץ לו כבר כילד, לעבוד בחברת החשמל

בנימין מדר, תחמ"ש הנגב ואילת



נולדתי במושב איתן, ותחנת המשנה איתן שכנתנו הטובה, הוכנסה לניצול בתקופת ילדותי בשנת תשל"ג (1973). תחמ"ש איתן הייתה חלק מתמונות נוף ילדותי. במיוחד לאחר הקמת מגדל התקשורת האימתני המתנוסס בשטח התחנה החל משנת 1980.
אי אפשר לשכוח את המעמד הנשגב, היום שבו הורכבה האנטנה הענקית המתנשאת לגובה 84 מטרים במקום. המונים מאנשי המושב, אנשים נשים וטף, עמדו וצפו במלאכה המורכבת, הייתה "באוויר" הערכה והערצה לעובדי חברת החשמל, עמדנו שעות והתפעלנו מהנעשה, מכונות משא, מנופי ענק, כלי עבודה ומעל לכל עובדים מסורים, שעשו את עבודתם בחריצות ובאומנות. כל עובד ידע את מקומו ותפקידו במערכת משוכללת ומשומנת שבסופו של יום העמידה את האנטנה, שהפכה לסימן ההיכר של האזור ובפרט של מושבינו "איתן".
כילד, יצא לי לבקר מספר פעמים את השומר המיתולוגי של התחמ"ש, מסעוד יפרח ז"ל, ואני זוכר שבאחת השיחות כאשר הוא ראה שאני מתלבט מה כדאי ללמוד, הוא אמר, כמו שרק הוא יודע לומר "תלך ללמוד חשמל ואני כבר אכניס אותך לעבוד בחברת חשמל... אם יעשו בעיות אף אחד לא ייכנס לכאן יותר...". ואכן, כשהשתחררתי מצה"ל בשנת תשל"ט (1979), כבוגר תיכון בישיבת בני עקיבא עם בגרות רגילה, בחרתי בתחום החשמל, והשלמתי את לימודיי כהנדסאי חשמל במכללה הטכנולוגית בבאר-שבע. ב-1992 התקבלתי לעבוד בחברת החשמל.
את עבודות השיפוץ של אנטנת הענק בתחמ"ש איתן שבוצעו בשנת 1995, אני כבר זוכר כעובד חברת החשמל (על אף שלא השתתפתי בעבודות אלה עצמן). לאחר 15 שנים היה צורך לשפץ את האנטנה, לבצע ניקיון יסודי וצביעה. במהלך השיפוץ  התברר שהצבע הטרי "התעופף" במהלך העבודות למרחק של שני קילומטרים ופגע במספר מכוניות במושב.
מנהל התחמ"ש היקר, מר יעקב רביב, דאג לפצות את התושבים עד האגורה האחרונה. דוגמא ומופת לחומר האנושי המיוחד שבו נתברכה חברת החשמל.

בנימין מדר, 
עובד תחנת משנה נגב ואילת, באר שבע

הרגע בו ירדתי מהמטוס בבן-גוריון


ארקדי לרנר, מהנדס חשמל, משחזר את עלייתו לארץ לפני 22 שנים ואת הקושי במציאת עבודה, עד לקבלתו לחברת החשמל

ארקדי לרנר




ארקדי לרנר שב בזיכרונו אל יום עלייתו ארצה: "22 שנה עברו מאז, אך אני זוכר את הרגע כאילו היה אתמול, הרגע בו ירדתי מהמטוס בבן גוריון. השמש "התיישבה" על המעיל וכובע הפרווה שלי והרגשתי "מכת חום". בת"א הטמפרטורה הייתה 20 מעלות ובמוסקבה כאשר עזבתיה מינוס 20 מעלות, קרררר".
הרגע הזה היה בדצמבר 1990, כשעליתי ארצה עם אשתי והילדים. למזג האוויר הישראלי - הים תיכוני התרגלתי מהר מאוד, אך לא לקשיי שפה ולשוני במנטליות. למרות זאת לא ויתרתי, הבנתי שאני חייב להתמודד ולהתאקלם על מנת לפרנס את עצמי ומשפחתי.
כאשר הגענו ארצה היה מקובל לקשר את משפחות העולים למשפחות שתמכו בם בצעדיהם הראשונים. נעזרתי במשפחה שתמכה בנו לשם כתיבת קורות חיים והם שלחו אותם עבורי למקומות עבודה שונים ובהם גם חברת חשמל. מכיוון שאני מהנדס חשמל חשבתי לעצמי: אולי בחברת החשמל זקוקים למהנדסים.
לאחר תשובות רבות שנענו בשלילה, לצערי, קיבלתי הזמנה לריאיון בחברת החשמל. התרגשתי מאוד אך עם רגשות השמחה צפו רגשות החרדה. הייתי רק תשעה חודשים בארץ, ועברית שבפי הייתה בסיסית, כיצד אנהל שיחה?
לא אמרתי נואש. לקחתי אתי מילון "עברי-רוסי " , למדתי  את קורות החיים שלי בעל-פה, והבאתי את כל המסמכים המתורגמים, שגם את תוכנם למדתי בעל-פה  - וכך ניגשתי למשרדי חברת החשמל.
אני לא זוכר בבירור מה שאלו אותי  בריאיון ומה עניתי: השתדלתי לא לשתוק , לענות משהו בכול מצב. לאחר מכן עברתי מבחנים, שיחה עם הפסיכולוג של החברה  ובסופו של התהליך הגיע מכתב מחברת החשמל. ביקשתי מבעל המשפחה "התומכת" לקרוא עבורי את המכתב ולהסביר : לא רציתי לקרוא לבד, ולהסתמך על העברית העילגת שלי.
הוא אמר: "התקבלת!"
התחלתי לעבוד בחברת החשמל,  ובכך התחלתי למעשה את דרכי בארץ הזאת . אני מכבד ומעריך את החברה, שהושיטה לי ולמשפחתי את ידה בזמן כל כך קריטי לכול  אדם: מעבר לארץ אחרת.

 ארקדי לרנר
 מחוז ירושלים, מחלקת אחזקת רשת

יום שלישי, 6 באוגוסט 2013

הרגע בו נפגשתי עם אבי על...עמוד מתח עליון


ניב וינברגר, דור שלישי בחברת החשמל, ואביו – הנציחו רגע משותף על סולם במעלה עמוד מתח עליון

שמי ניב וינברגר, דור שלישי בחברת החשמל, בן לאביגדור וינברגר- שהיה מנהל בכיר וכיום פנסיונר מתח על- עליון מחוז צפון, ונכד ליצחק [איצ'ה] וינברגר ז"ל, שעבד במחלקת הרכש ובמסגרת פעילותו בארגון העובדים הקים את קבוצות הספורט השונות בצפון.
התחלתי את עבודתי במחלקת ביצוע רת"ק במחוז צפון ולאחר מכן במחוז חיפה. עם השנים השלמתי את השכלתי וכיום אני מהנדס חשמל במחלקת תפעול רשת מחוז חיפה, בסך הכול עובד כבר 18 שנה בחברה.
בתמונה מונצח רגע מרגע מקורס עובדים חדשים ברשת, שעברתי בכפר המכביה. במהלך הקורס ובאחד מהימים , אבי, שעדיין עבד בחברה, הפתיע וביקר אותי בשעה שתרגלנו נושאים שונים ב"שטח".
בלי לחשוב פעמיים לקח חגורת טיפוס, ואמר לי "....שניפגש למעלה..."
לא עברו 3 דקות הוא כבר היה על הסולם התלוי ממתין לי בכדי להנציח רגע היסטורי של אב ובן "תלויים" יחד על סולם  בעמוד מתח עליון. חוויה שלא נשכח לעולם.

אבא ואני על עמוד מתח עליון

אבא ואני עובדים על עמוד מתח עליון