הרגע בו הפכתי לפקיד המשרד הראשי במלוא מובן המילה

 איציק קבשניק, גמלאי החברה, נזכר ברגע בו קיבל עט פרקר אישי - "סמל הסטטוס" של הימים ההם

איציק קבשניק, גמלאי

רגע מיוחד נפל בחלקי בשנות החמישים של המאה הקודמת, בו נקראתי אל לשכת מנהלת המחלקה שמסרה לי ברוב הדר טופס הוצאת טובין למחסן הראשי ובו סעיף אחד: עט כדורי פרקר.

אני זוכר שרצתי במהירות אל המחסן הראשי כאילו הוא עומד להיעלם, מסרתי את הטופס למלאכי בוגדנובסקי שקם, לחץ את ידי ומסר לי עט כדורי פרקר בצבע בורדו. בזה הרגע ידעתי שקיבלתי גושפנקא להימנות עלפקידי המשרד הראשי.

איציק קבשניק

הרגע בו ניבא לי השומר בתחמ"ש איתן, שיום אחד אעבוד בחברת החשמל

 בנימין מדר, יליד מושב איתן, נזכר בדברי השומר המיתולוגי בתחנת המשנה איתן, הסמוכה למקום מגוריו, שהמליץ לו כבר כילד, לעבוד בחברת החשמל

בנימין מדר, תחמ"ש הנגב ואילת

נולדתי במושב איתן, ותחנת המשנה איתן שכנתנו הטובה, הוכנסה לניצול בתקופת ילדותי בשנת תשל"ג (1973). תחמ"ש איתן הייתה חלק מתמונות נוף ילדותי. במיוחד לאחר הקמת מגדל התקשורת האימתני המתנוסס בשטח התחנה החל משנת 1980.

אי אפשר לשכוח את המעמד הנשגב, היום שבו הורכבה האנטנה הענקית המתנשאת לגובה 84 מטרים במקום. המונים מאנשי המושב, אנשים נשים וטף, עמדו וצפו במלאכה המורכבת, הייתה "באוויר" הערכה והערצה לעובדי חברת החשמל, עמדנו שעות והתפעלנו מהנעשה, מכונות משא, מנופי ענק, כלי עבודה ומעל לכל עובדים מסורים, שעשו את עבודתם בחריצות ובאומנות. כל עובד ידע את מקומו ותפקידו במערכת משוכללת ומשומנת שבסופו של יום העמידה את האנטנה, שהפכה לסימן ההיכר של האזור ובפרט של מושבינו "איתן".

כילד, יצא לי לבקר מספר פעמים את השומר המיתולוגי של התחמ"ש, מסעוד יפרח ז"ל, ואני זוכר שבאחת השיחות כאשר הוא ראה שאני מתלבט מה כדאי ללמוד, הוא אמר, כמו שרק הוא יודע לומר "תלך ללמוד חשמל ואני כבר אכניס אותך לעבוד בחברת חשמל... אם יעשו בעיות אף אחד לא ייכנס לכאן יותר...". ואכן, כשהשתחררתי מצה"ל בשנת תשל"ט (1979), כבוגר תיכון בישיבת בני עקיבא עם בגרות רגילה, בחרתי בתחום החשמל, והשלמתי את לימודיי כהנדסאי חשמל במכללה הטכנולוגית בבאר-שבע. ב-1992 התקבלתי לעבוד בחברת החשמל.

את עבודות השיפוץ של אנטנת הענק בתחמ"ש איתן שבוצעו בשנת 1995, אני כבר זוכר כעובד חברת החשמל (על אף שלא השתתפתי בעבודות אלה עצמן). לאחר 15 שנים היה צורך לשפץ את האנטנה, לבצע ניקיון יסודי וצביעה. במהלך השיפוץ  התברר שהצבע הטרי "התעופף" במהלך העבודות למרחק של שני קילומטרים ופגע במספר מכוניות במושב.

מנהל התחמ"ש היקר, מר יעקב רביב, דאג לפצות את התושבים עד האגורה האחרונה. דוגמא ומופת לחומר האנושי המיוחד שבו נתברכה חברת החשמל.

בנימין מדר, 

עובד תחנת משנה נגב ואילת, באר שבע

הרגע בו ירדתי מהמטוס בבן-גוריון

ארקדי לרנר, מהנדס חשמל, משחזר את עלייתו לארץ לפני 22 שנים ואת הקושי במציאת עבודה, עד לקבלתו לחברת החשמל

ארקדי לרנר

ארקדי לרנר שב בזיכרונו אל יום עלייתו ארצה: "22 שנה עברו מאז, אך אני זוכר את הרגע כאילו היה אתמול, הרגע בו ירדתי מהמטוס בבן גוריון. השמש "התיישבה" על המעיל וכובע הפרווה שלי והרגשתי "מכת חום". בת"א הטמפרטורה הייתה 20 מעלות ובמוסקבה כאשר עזבתיה מינוס 20 מעלות, קרררר".

הרגע הזה היה בדצמבר 1990, כשעליתי ארצה עם אשתי והילדים. למזג האוויר הישראלי - הים תיכוני התרגלתי מהר מאוד, אך לא לקשיי שפה ולשוני במנטליות. למרות זאת לא ויתרתי, הבנתי שאני חייב להתמודד ולהתאקלם על מנת לפרנס את עצמי ומשפחתי.

כאשר הגענו ארצה היה מקובל לקשר את משפחות העולים למשפחות שתמכו בם בצעדיהם הראשונים. נעזרתי במשפחה שתמכה בנו לשם כתיבת קורות חיים והם שלחו אותם עבורי למקומות עבודה שונים ובהם גם חברת חשמל. מכיוון שאני מהנדס חשמל חשבתי לעצמי: אולי בחברת החשמל זקוקים למהנדסים.

לאחר תשובות רבות שנענו בשלילה, לצערי, קיבלתי הזמנה לריאיון בחברת החשמל. התרגשתי מאוד אך עם רגשות השמחה צפו רגשות החרדה. הייתי רק תשעה חודשים בארץ, ועברית שבפי הייתה בסיסית, כיצד אנהל שיחה?

לא אמרתי נואש. לקחתי אתי מילון "עברי-רוסי " , למדתי  את קורות החיים שלי בעל-פה, והבאתי את כל המסמכים המתורגמים, שגם את תוכנם למדתי בעל-פה  - וכך ניגשתי למשרדי חברת החשמל.

אני לא זוכר בבירור מה שאלו אותי  בריאיון ומה עניתי: השתדלתי לא לשתוק , לענות משהו בכול מצב. לאחר מכן עברתי מבחנים, שיחה עם הפסיכולוג של החברה  ובסופו של התהליך הגיע מכתב מחברת החשמל. ביקשתי מבעל המשפחה "התומכת" לקרוא עבורי את המכתב ולהסביר : לא רציתי לקרוא לבד, ולהסתמך על העברית העילגת שלי.

הוא אמר: "התקבלת!"

התחלתי לעבוד בחברת החשמל,  ובכך התחלתי למעשה את דרכי בארץ הזאת . אני מכבד ומעריך את החברה, שהושיטה לי ולמשפחתי את ידה בזמן כל כך קריטי לכול  אדם: מעבר לארץ אחרת.

 ארקדי לרנר

 מחוז ירושלים, מחלקת אחזקת רשת

הרגע בו נפגשתי עם אבי על...עמוד מתח עליון

ניב וינברגר, דור שלישי בחברת החשמל, ואביו – הנציחו רגע משותף על סולם במעלה עמוד מתח עליון

שמי ניב וינברגר, דור שלישי בחברת החשמל, בן לאביגדור וינברגר- שהיה מנהל בכיר וכיום פנסיונר מתח על- עליון מחוז צפון, ונכד ליצחק [איצ'ה] וינברגר ז"ל, שעבד במחלקת הרכש ובמסגרת פעילותו בארגון העובדים הקים את קבוצות הספורט השונות בצפון.

התחלתי את עבודתי במחלקת ביצוע רת"ק במחוז צפון ולאחר מכן במחוז חיפה. עם השנים השלמתי את השכלתי וכיום אני מהנדס חשמל במחלקת תפעול רשת מחוז חיפה, בסך הכול עובד כבר 18 שנה בחברה.

בתמונה מונצח רגע מרגע מקורס עובדים חדשים ברשת, שעברתי בכפר המכביה. במהלך הקורס ובאחד מהימים , אבי, שעדיין עבד בחברה, הפתיע וביקר אותי בשעה שתרגלנו נושאים שונים ב"שטח".

בלי לחשוב פעמיים לקח חגורת טיפוס, ואמר לי "....שניפגש למעלה..."

לא עברו 3 דקות הוא כבר היה על הסולם התלוי ממתין לי בכדי להנציח רגע היסטורי של אב ובן "תלויים" יחד על סולם  בעמוד מתח עליון. חוויה שלא נשכח לעולם.

אבא ואני על עמוד מתח עליון

אבא ואני עובדים על עמוד מתח עליון 

הרגע בו הצלחתי לברוח מלקוחות זועמים

משולם שלזינגר נזכר בחורף הקשה של שנת 1991-1992, שבו "נעצר" על ידי לקוחות זועמים, שלא הסכימו לתת לו לצאת מביתם עד שיוחזר החשמל – עד שמצא פתרון יצירתי



עבודות חשמל בחורף (התמונה לצורך המחשה)

 חורף 91/92 , היה קר וקשה במיוחד. הציבור רכש תנורים ומכשירים חשמליים מסוגים שונים ובלבד שיוכלו לחמם את הבית. אספקת החשמל קרסה פעמים רבות. הבעיה המרכזית הייתה, - עומסים בחיבורים וברשתות שנגרמו בעיקר בשל אמצעי החימום. בנוסף לכך, משתמשים רבים, סלפו נתיכים ראשיים של חברת החשמל עד כדי שריפת החבורים עצמם, שלא לדבר על הסיכון שהיה כרוך בכך. תיקונים חפוזים והגדלת החיבורים גרמו להפסקת קטעי רחובות שלמים - שכן נתיכי הרשתות הותכו והגדלתם גרמה לנפילת הרשתות עצמן. צוותי התיקונים של המחלקות הטכניות שעניינן בכך, לא הצליחו להתגבר על חלק ניכר מהתקלות, וזאת על אף שתוגברו ועבדו שעות רבות ביממה. צרכנים רבים נשארו ללא אספקה שעות רבות ולפעמים אף יממה שלמה.
מחוז דן בהנהלתו של יוסף צוקרמן ז"ל, התארגן במהירות והכשיר עובדי משרד לטיפול בבעיות נקודתיות ברמה של נתיך דירתי. במקביל הוקם מוקד ב' לקבלת הודעות טלפוניות מהציבור. התקלות שזוהו כדירתיות, נמסרו לאותם מעובדי המשרד שהוכשרו לכך – וקיבלו טלפונים לביתם (היו אז מעט מאד טלפונים סלולריים). כך התפנו עובדי המחלקות הטכניות לטיפול בבעיות הכבדות.
אני השתלבתי בעשייה זו, שהייתה לה גם הילה של התנדבות וגם שכרה היה בצידה. הקושי היה בעיקר בטיפול בנתיך על קיר חיצוני, בגשם סוחף. אלא שמרבית המקרים הטיפול היה בתוך חדרי מדרגות.
באחד הערבים נשלחתי לבית משותף ברמת-גן. לאחר בדיקה זיהיתי כי התקלה משותפת לשלוש דירות בבניין - כל אחת בקומה אחרת, וכולן פונות לצד דרום ומקבלות הזנה מאותה פזה. החלפת הנתיך הראשי בכניסה לבניין לא הייתה יכולה להועיל, כי ההפסקה הייתה ברשת עצמה. הודעתי לדיירים כי אין ביכולתי לתקן את התקלה ובנוכחותם, הודעתי על כך למשרד באמצעות טלפון של אחד הדיירים. המשרד מצדו הבטיח שישלח צוות לטיפול ברשת בהקדם האפשרי. חלק מהדיירים שכבר היו כמה שעות ללא אספקה, התרעמו על הדחייה הנוספת והרימו את קולם בלווי מספר התבטאויות קשות ואף הודיעו לי  כי לא יתנו לי ללכת עד שיהיה חשמל. טענתם המרכזית  הייתה שהם קבוצה שתמיד מופלית לרעה, שכן כל ההפסקות בבניין זה נגרמות אך ורק לדירות שנמצאות בצד הדרומי של הבניין ולא לאחרים.
הייתי אמור לטפל רק בבעיה טכנית והנה מצאתי את עצמי במצור וחייב לגייס את כל ניסיוני ולתחבל את נסיגתי בשלום. ניסיתי  להסביר אודות מערכת האספקה הבנויה על שלש פאזות, את המקריות של חלוקת העומסים בין הפזות וכהנה וכהנה. ההסברים לא התקבלו בהבנה אולם בינתיים הצלחתי לסגת במורד המדרגות ויצאתי אל המדרכה. אחד השכנים שלא השתכנע, ירד עמי ותפס אותי ביד, כבר בסמוך למכונית, ואיים שלא ייתן לי לזוז "עד שיהיה חשמל". בצר לי, החלטתי, שבמקרה זה, אפשר להיעזר בשקר לבן. רכנתי על אוזנו של האיש והבטחתי לספר לו את "האמת" על בעיית ההפסקות דווקא לדירתו, ובלבד שישמור את הסוד ולא יספר לאחרים. אוזניו של האיש נפתחו וארשת פניו נרגעה בשקיקה לשמוע את האמת על הבעיה. "ראה", אמרתי  לו, "לחשמל קשה לזרום, בתוך חוטי החיבור, מול הרוח החזקה שבאה מצד דרום ולכן התקלות הן דווקא בצד שלכם". האיש נעצר לפתע תוהה על ההסבר ועל מידת האמת וההיגיון שבו, והתמהמה לרגע. תוך כדי שאני מתניע את הרכב, שאל אותי האיש, "אז מה עושים ?", "תחליף דירה", עניתי לו ונסעתי במהירות מן המקום.

משולם שלזינגר, גימלאי

הרגע בו התחלנו לתכנן עמודי חשמל באמצעות מחשב

אבי אדר, מעלה חוויות מהימים של ערש המיחשוב ההנדסי ברשת הארצית בהם החלו להשתמש לראשונה בתוכנה לתכנון עמודי חשמל

מחשב הטכניון שנות ה-70 וה-80

"התוכנה הייתה כתובה על כרטיסים מנוקבים בה כל כרטיס כלל שורת תוכנה

הסיפור שלי מתחיל בשנת 1976. הייתי אז סטודנט בשנה השלישית ללימודי בטכניון,  בפקולטה להנדסה אזרחית. יום אחד ראיתי פתק על לוח המודעות, בו מוצעת  משרה לסטודנט לתואר שני או דוקטורנט, להסבת תוכנת מחשב בשפת  FORTRAN  לצרכי חברת החשמל. ניסיתי את מזלי ושוחחתי עם ד"ר עמוס אטלס מחברת החשמל, שהסביר לי כי יש להם תוכנת מחשב שנכתבה בארה"ב  וצריך  להביא אותה למצב שתהיה בת שימוש בחברת החשמל. ידע בFORTRAN-  אמנם היה לי אך מכיוון שטרם השלמתי אל לימודי לתואר הראשון, בזאת הסתיימה השיחה.

לאחר למעלה משנתיים הגעתי שוב אל ד"ר אטלס, הפעם כמועמד לעבודה בחברת החשמל. התברר כי מאז שיחתנו הטלפונית נעשו מספר ניסיונות להשתמש באותה תוכנה אך ללא הצלחה. מדובר על תוכנה לתכנון מבנה עמודי חשמל, שנכתבה על ידי מהנדסי חברת החשמל האמריקאית BPA (Bonneville Power Administration) . קיבלתי על עצמי להסב אותה לצורכי הרשת הארצית בחברת החשמל.
באותם ימים אמנם כבר היה מחשב בחברת החשמל, אך הוא לא נועד לצרכים הנדסיים.
מחשבים לצרכים הנדסיים ומדעיים היו רק  בטכניון, במכון ויצמן, ברפא"ל, בצה"ל ובעוד מספר אוניברסיטאות (לא בכולן). מדובר על מחשבי ענק שרק לצורך העמדתם והפעלתם  נבנו אולמות ענק, עם "רצפה צפה" למעבר קילומטרים של כבלים, מיזוג אוויר (שהיה נדיר אז...), כוננים לטייפים ועוד. לצורך ביצוע מלאכת ההסבה פתחה עבורי חברת החשמל חשבון במחשב הטכניון.

התוכנה הייתה כתובה על כרטיסים מנוקבים בה כל כרטיס כלל שורת תוכנה.

משך ה"ריצה" כל פעם היה למעלה משעה: עמידה בתור למכונת קריאת הכרטיסים.  המתנה שהתוכנה תכנס בתור לעיבוד במחשב (לפעמים ימים שלמים). המתנה לפלט התוצאות מהמדפסות - שהיה חבילת דפים עבה - ולבסוף המתנה שה"משגרות" יחלקו את הפלט לתאים.

במהלך העבודה נעזרתי רבות באנשי הטכניון ששמשו כיועצים לכלל המשתמשים, ביניהם הייתה פרל וייסמן ז"ל שלאחר זמן עברה לעבוד בחברת החשמל, ותרמה מכישוריה לקידום המחשוב באמ"ת. כפי שהיה נהוג באותה תקופה שיתוף המידע היה מלא. כך קיבלנו, ללא עלות, את התוכנה בשפת המקור. כך שיתפנו במידע שרכשנו את כל עמיתינו: אם פענחתי פרוצדורה (סדרת פקודות) שמבצעת פעולה שמשתמש אחר היה זקוק לה לא היה שמח ממני כשיכולתי למסור אותה ולסייע לו. כך גם קיבלתי עזרה הן בתחום המחשוב והן בתחומים הנדסיים טהורים. כיום ייעוץ כזה עולה הון עתק.

לאחר כשנתיים של עבודה במחשב הטכניון הייתה בידי הרשת הארצית תוכנת מחשב שמחשבת איזה פרופיל מתאים במסבך העמוד כדי שהעמוד יעמוד במערכת הכוחות המופעלים עליו. אחת מיכולותיה המיוחדות של תוכנת BPA היתה התוויה (שרטוט) של מודל העמוד המחושב כתלת מימדי. זאת בתקופה שיכולת שרטוט באמצעותך תוויינים הייתה עדיין בחיתוליה ולכל יצרן מחשבים הייתה שיטה ייחודית  להפעלה של תוויינים. הפלט כלל לא רק נתונים טכניים של מבנה עמוד החשמל (איזה פרופיל מתאים בכל אחד מחלקי העמוד), אלא גם תמונה תלת ממדית של העמוד.

עמודי קו 400 ק"ו – אלה עם הזרועות המתרוממות, היו ראשונים שחושבו בעזרת תוכנה זו. בחישוב ידני ללא מחשב יש לשער שהתהליך היה מניב עמודים כבדים יותר בדומה לעמודים שחושבו בשיטות הישנות. דוגמא לעמודים אלה ניתן למצוא ליד תחנת הכוח אורות רבין בחדרה.

מאז ועד היום, משמשת תוכנה זו (בשינויים המתבקשים)  ככלי כמעט בלעדי לתכנון עמודי חשמל.

לסיום אני מבקש להביע את הערכתי לד"ר עמוס אטלס אשר בזכות קשריו החברתיים עם מהנדסי חברת BPA זכתה חברת החשמל לקבל את התוכנה כמתנה ועוד בשפת המקור. אני מודה לו באופן אישי על האמון שנתן בי בהשקעת אלפי שעות עבודה במיוחד בשלבים הראשונים של הפענוח כשכל שהיה לי להציג כתוצרים של ההשקעה היו סיפורים על הבעיות בהן נתקלתי. ועל הביטחון שנתן ביכולותיי, כמהנדס צעיר, שתוצאות התוכנה אכן עומדות בכל התקנים והפרמטרים ההנדסיים הרלוונטיים.

אבי אדר, רשת ארצית אגף השיווק

                                                              

 

הרגע בו הוסבה תחנת הכוח אשכול לעבודה בגז טבעי

חיים זלינגר, שעמד בראש צוות הפרויקט של מחלקת אחזקת מתקני חשמל במהלך הסבת תחנת הכוח אשכול לפעולה בגז טבעי, נזכר בהתרגשות ובהתגייסות הגדולה שהייתה בתחנה באותם ימים

עם כניסתה של מדינת ישראל, וחברת החשמל לעידן הגז הטבעי, נבחרה תחנת הכוח אשכול להיות התחנה הראשונה שתייצר חשמל באמצעות גז טבעי. הוחלט להסב ארבע יחידות גדולות באתר לעבודה בגז טבעי וכן להקים טורבינת גז במחזור משולב. לצורך עבודות ההסבה, נדרשה הפסקה של כחמישה חודשים לכל יחידה והיה צורך לבצע מגוון של פרויקטים במקביל: החלפת מדלקות, החלפת משחנים, הכנת תוואי והנחת נצרת הולכת הגז ועוד פעולות רבות אחרות.

הסבת היחידה הראשונה (יחידה 9) תוכננה לתחילת שנת 2002. צוותי אגף הביצוע היו אמורים להגיע לאתר, במהלך שנת 2001 ולהתמקם בו, פעולה שמשמעותה הקמת בתי מלאכה, הכנת משטחי קליטת הציוד והקמת מתחם הנהלת האתר. היה ברור לכולם שקליטת צוותים רבים כל כך דורשת תכנון מוקדם והתארגנות נכונה מצד הנהלת תחנת הכוח וכל מחלקות התחנה התגייסו למשימה.  

במגזר החשמל אשר בראשו עמדו מהנדס החשמל, שמחה ליבשין, ולצדו מנהל מחלקת אחזקת מתקני חשמל,

דוד סיטרוק ומנהל מבדקת החשמל, אלכס גרינברג, נעשתה חשיבה מעמיקה, במטרה שהאתר על כל ששת יחידות הייצור שבו, ימשיך ויתפקד במקביל לפעולות ההסבה.  

במחלקת אחזקת מתקני חשמל הוחלט להקים צוות נפרד, אשר ילווה את ההסבות לגז והפרויקטים הנלווים  ויעבוד מול אגף הביצוע. המשימה זאת הוטלה עלי, על ידי מנהל המחלקה,  והצוות גובש ויצא לדרך במאי 2001. הצוות כלל אותי כמנהל עבודה ועוד שישה מעובדי המחלקה. אני ייצגתי את המחלקה שלנו במנהלת הפרויקט אשר בה לקחו חלק כל מחלקות התחנה ונציגי אגף הביצוע, ובראשה עמד מהנדס התפעול, יוסי רופא. המשימה של הצוות שלי היתה להכין תשתיות חשמל ותקשורת במתחם אגף הביצוע ובבתי המלאכה שלו הפזורים באתר, הכנת הזנות למתקני עזר כגון ספקי רתכות, מכונות הרפיה, מעליות עבודה, מנופי הרמה, מבני עזר רבים וכ-1500 נקודות התחברות לתאורת עבודה מקומית.

היום הגדול הגיע! יחידה 9 הופסקה! וה"תזמורת" התחילה לנגן. כל צוות התייצב במקומו. אנשי הדוד עם הסקציות, אנשי המדלקות עם המבערים, אנשי מחממי האוויר עם הסלים, אנשי ההרכבה החשמלית עם הכבלים התעלות והלוחות, אנשי הצנרת עם הצינורות המחברים והזויות ובין כולם מתרוצצים הרתכים עם הספקים והקוביות, לצידם אנשי ההרפיה הטרמית עם המכונות הגדולות ומסביבם כל מחלקות התחנה. אנשי הבקרה עם מערכות ה- BMS, אנשי מבדקת החשמל עם מכשירי הבדיקה, אנשי המגזר המכני עם המשאבות המדחסים והמעבים, הדוודים הפיגומים והתוף, הדיארטור השינוע והמנופים, אנשי המשק עם המקלחות חדרי האוכל וההסעות וכו.......לם מבקשים: ח  ש  מ  ל  .

כאן נכנס הצוות שלנו ממחלקת אחזקת מתקני חשמל לפעולה וחיבר, החליף, שיפץ, שיקם, שיחזר, חידש ונתן שרות עם כל הלב וכל הנשמה. צוות של 7 לבבות ו- 7 נשמות, ואני ,חיים זלינגר, הייתי גאה לנהל אותו.

ההסבה ביחידה 9 הסתיימה ובהצלחה, ואחריה הוסבו היחידות הנוספות, ובמקביל הוכנה צנרת הולכת הגז הטבעי, אשר חצתה את התחנה לכל אורכה, מן הצפון ועד הדרום. כמו "תעלת בלאומיך" המפורסמת ...

התמודדנו גם עם הקשיים והמכשולים ויכולנו להם. כל אחד בתחומו ובכל המקצוענות שבו הוביל לסיום המוצלח של הפרויקט, ואני זוכר את דבריו של אמנון ביבי, מנהל התחנה שאמר: "תה"כ אשכול מוכנה לכל פרויקט שיוטל עליה", ואכן כך הדבר.

אני גאה בעבודת הצוות של הצוות הקטן שלי, ובשיתוף בין כל הצוותים שפעלו במסגרת הפרויקט. תחנת הכוח "אשכול" החלה לייצר חשמל באמצעות גז טבעי בשנת 2004, והאירוע צויין בטכס מרגש בהשתתפות ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. היום זו כבר היסטוריה.

בתמונה: הצוות על רקע בית המלאכה שלו, הגינה וציור הדמויות לפי סדר הופעתן משמאל לימין כאשר כל עובד מצולם ליד הדמות שלו בציור. קוליץ מיר, עופר ביטון, חיים זלינגר, בן-ציון אוזן, ישראל דוידוביץ, רפי גבאי, טל אביטל.

חיים זלינגר

מנ"ע צוות פרויקטים, מחלקת  אחזקת מתקני חשמל

תה"כ אשכול.

הרגע בו הבנתי שמנכ"ל החברה "הצטרף" אל תלמידי

ירון חנן, עובד וותיק בבית הספר לניהול ומינהל של החברה, נזכר בתלמיד מיוחד שישב באחד משיעוריו: מנכ"ל החברה דאז, יצחק חופי ("חקה") שגילה עניין רב בחומר הנלמד

ירון חנן

יצחק חופי, חקה (מנכ"ל חברת החשמל בשנים 1982-1990)

לעבודה בחברת החשמל התקבלתי בשנת  1988, כמדריך ומרכז קורסים בביה"ס לניהול ומינהל בהדרכה.

כחודש לאחר שהתחלתי לעבוד, ניגש אלי בארוחת הבוקר גדעון רוטשילד, שהיה אז יועץ המנכ"ל לפיתוח מערך ההדרכה, והודיע לי כי בשיעור אותו אני אמור להעביר בקורס מנהלי מחלקות, יצטרף ביחד אתו גם המנכ"ל דאז יצחק ("חקה") חופי.

נלחצתי מאוד מהידיעה שהמנכ"ל ישתתף בשיעור זה, וכשגדעון ראה שאני קצת מודאג, הוא הרגיע אותי ואמר שהמנכ"ל יישאר "רק" 20 דקות ושאין לי ממה לחשוש.

לא הייתה לי כל ברירה, אלא להתגבר על ההתרגשות ולהעביר את השיעור כמיטב יכולתי. אחרי

כחצי שעה שמתי לב ששני "האורחים" הנכבדים לא עוזבים את הכתה, ולמעשה נשארו עד תום השיעור  שנמשך 3 שעות (כולל הפסקה קצרה באמצע).המנכ"ל והיועץ שלו נשארו לשבת בכתה ואף השתתפו מדי פעם באופן פעיל בשיעור.

בסוף השיעור, לאחר שהמנכ"ל הודה לי, לחץ את ידי ונסע, פניתי לגדעון רוטשילד ושאלתי אותו: "איך עשית לי את זה? הרי אמרת שהמנכ"ל יישאר רק 20 דקות"? גדעון צחק ואמר לי: "אתה 'אשם', ההרצאה שהעברת הייתה כל-כך מעניינת שהמנכ"ל פשוט לא רצה ללכת". את הרגע זה לא רציתי לשכוח בכל שנותיי בחברה.

 ירון חנן, הדרכה ארצית אמ"א

 

הרגע בו התקבלתי לעבודה בחברת חשמל

"הנוכחות שלי ומראה של כיסא גלגלים שמסתובב לו במסדרונות חברת החשמל שולח מסר גלוי, ובו בזמן סמוי. הרגע שלי הוא בכל בוקר לקום ולהגיע לעבודה גם כשלא פשוט וגם שלא קל".

דניאלה יקירה

התקבלתי לעבודה בחברת החשמל במסגרת פרויקט שילוב מוגבלים לשוק העבודה, למזלי הטוב הכרתי כאן אנשים נהדרים והחיבור איתם היה נפלא. עמיתי למחלקה קיבלו אותי יפה ובטבעיות, חבריי מסייעים בשעת הצורך, מובילים אותי לחדר האוכל, שכן אין באפשרותי להגיע איליו בכוחות עצמי בגלל השיפוע התלול בדרך אליו וממנו. לצופה מבחוץ זה נראה אולי מורכב ובלתי אפשרי אבל זה לא כל כך נורא כפי שחושבים, הכול עניין של רצון ונכונות, ובחברת החשמל מצאתי הרבה מעבר לכך. על מנת שתהא לי סביבת עבודה נוחה, חברת החשמל ביצעה את כל ההתאמות הנדרשות לכך,כגון הקצאת חנייה וסימונה, קיומם של שירותים נגישים בקרבת מקום ועוד.

חשוב לי להודות במיוחד למוטי וגנר, אישיות רבת פעלים בפני עצמה, למשה לסרי ולמנהלי היום, רוני סימאני, שהתרשמו ממני מהרגע הראשון שפגשו בי, והצליחו לראות אותי מעבר לכיסא בו אני יושבת.

נכון, אולי לא כולם מכירים אותי באופן אישי...( טוב, עכשיו קצת יותר..) אך עדיין הנוכחות שלי ומראה של כיסא גלגלים שמסתובב לו במסדרונות חברת החשמל שולח מסר גלוי, ובו בזמן סמוי. הרגע שלי הוא בכל בוקר לקום ולהגיע לעבודה גם כשלא פשוט וגם שלא קל, רגע שאומר ללא קול בכל יום: גם אנחנו ראויים, יכולים, מוכנים...גם אני ונכים אחרים רוצים להיות יצרנים, להביע את יכולתנו, כישורינו. גם לאנשים עם מוגבלות יש  מקום בחברת העובדים  ולהיות פשוט... כמו כולם.

דניאל יקירה, מחלקת חשבונות וגבייה מחוז חיפה

צילום: אלעד גרשגורן



רגעים ראשוניים במה"ר

הכנסת ספר תורה ראשון לבניין המה"ר – "מעניין מה פנחס רוטנברג היה אומר?"

מוטי ולדמן

 

שרים ורוקדים עם הכנסת ספר התורה לבניין המה"ר

רגע שחרות בזיכרוני הינו הגעת העובדים הראשונים בינואר 2003  לבניין המשרדים הראשי החדש (המה"ר –בחיפה), אשר היווה את תחילתו של עידן חדש שבו מאוגדים כל עובדי המשרדים בחיפה בבניין אחד. בניגוד למצב הישן שבו היו משרדי חברת החשמל פזורים בבניינים רבים ברחבי העיר.

לקראת סיום השנה - עם השלמת גמר העברת כל העובדים לבניין, אני זוכר רגע מרגש נוסף הקשור לבניין: טקס הכנסת ספר התורה לבית הכנסת בבניין המה"ר. במהלך הריקודים עם ספר התורה, עמדתי ליד המנכ"ל דאז, ד"ר יעקב רזון ושמעתי שהוא ממלמל בפליאה: "מעניין מה פנחס רוטנברג היה אומר על המחזה הזה".

מוטי ולדמן, מנהל מחלקת משאבי אנוש, המה"ר .

 

הרגע בו הציל בעלי המנוח את חיי חברו שהתחשמל

שלמה יורקביץ' ז"ל הציל חבר לעבודה מהתחשמלות, באמצעות הנשמה מפה לפה.

העובד, אסיר התודה, העניק לו במתנה סט עטים עם הקדשה מיוחדת,

השמור עד היום בידי אלמנתו שרה יורקביץ'

סיפורה של שרה יורקביץ', אלמנתו של שלמה יורקביץ ז"ל:

 הסיפור התרחש לפני כ-30 שנה, אז עבד שלמה ברת"ק, עדיין לא כמנהל (עם פרישתו לגמלאות היה בעלי המנוח מנהל רת"ק - רשת תת קרקעית - במחוז הדרום).

ביום סגריר, נסע לפגוש קבוצת רת"ק שעבדה בדרום תל-אביב. זו לו היתה הקבוצה שלו, אך הוא נסע אליהם במטרה לקחת משם עובדים לעזרה. כשהגיע למקום, ראה התקהלות גדולה סביב אחד העובדים, שנפגע כתוצאה מהתחשמלות. שלמה קפץ מן הטנדר, ניגש אל העובד, וביצע בו החייאה בעזרת הנשמה מפה לפה, עד שפונה באמבולנס לבית החולים. פעולה זו – הצילה את חייו.

מאוחר יותר התברר כי החשמל נותק רק בצד אחד של הכבל ולא בשני צדדיו כנדרש, וכתוצאה מכך אירעה ההתחשמלות. באותם ימים לא היו טלפונים ניידים וציוד תקשורת מפותח, והתקשורת בין שני צידי הכבל נעשתה בצעקות - וכנראה שהבקשה/צעקה לנתק את החשמל לא הגיעה לאחד הצדדים.

אסא, הבחור שחייו ניצלו, ובעלי שלמה התיידדו והוא נהג להתקשר אלינו כל יום שישי ולברך אותנו. העטים שבתמונה, הם העטים המקוריים שהעניק אסא לבעלי לאות תודה על הצלחת חייו – כפי שכתוב בהקדשה שעל העט.

שרה יורקביץ'

הרגע בו נהרס הבניין המיתולוגי

"המלך מת יחי המלך החדש": מיכאל ברשינסקי משחזר את הרגע בו נהרס בניין ישן ומוכר

באתר תחנת הכוח חיפה, לטובת הקמת המחז"מ החדש

מיכאל ברשינסקי

רציתי לספר על רגע אנושי יוצא דופן מתוך עשרות השנים המרתקות שהיו לי בתפקידי כמזכיר תחנת הכוח חיפה, אשר לגמרי במקרה אף הונצח בתצלום המצורף.

כידוע ליד תחנת הכוח בחיפה עמד בנין חטיבת הייצור וההולכה ומחלקת כוח אדם, ששירת את כולנו עשרות שנים. רבים מהוותיקים זוכרים אותו לטובה מאחר והבניין היה תמיד שוקק חיים ו"בילינו" בו שעות מרובות. בבניין זה אף קיבלו את כולנו לעבודה בחברת החשמל.

בשנת 2007 הוחלט להרוס את הבניין לטובת בניית תחנת כוח חדשה: מחז"מ חיפה. ואכן יום אחד הגיעו הכלים הכבדים ותוך זמן קצר לא נשארה מהבניין אבן על אבן.

זכורני כי האפקט של הריסת הבניין היה כה מרשים עד שהחליטו להזמין פלוגה של פיקוד העורף לערוך בבניין ההרוס אימונים לחילוץ נפגעים במקרה רעידת אדמה. בתמונה אני מופיע (בצד ימין עם הקסדה), יחד עם מנהל העבודה הוותיק של המשק בתחנה, אבי פלד.

למרות מרחק הזמן והמקום שנינו עדיין ממשיכים לעבוד בתחנה וזוכרים בגעגועים ובערגה את הבניין המיתולוגי שהיה חלק בלתי נפרד מאתנו והרגשתנו באותו זמן הייתה מעין "המלך מת יחי המלך החדש"...

מיכאל ברשינסקי, תחה"כ חיפה – מינהל, אגף הייצור



רגע קסום מעל הארובות בחדרה

דני סקוירסקי, עובד באתר תחנות הכוח אורות רבין, חיכה שעות לרגע אחד בו יוכל להנציח בתמונה את הירח במלואו מעל ארבע הארובות 

דני סקוירסקי

ירח מעל הארובות צילום: דני סוירסקי

דני סקוירסקי, עובד משמרת בתחנת הכוח "אורות רבין", וצלם בעת הפנאי, הנציח את הרגע הקסום שבתמונה.

התמונה צולמה בשעה שתיים בלילה ממרפסת ביתו של חבר: "ראיתי שיש תצפית מצויינת על התחנה מהמקום, ותכננתי מתי לבוא לצלם את התמונה בליל ירח מלא. לפי התוכנית שלי, הצילום היה צריך להתבצע בשעה אחת בלילה. בסופו של דבר חיכינו עד שתיים בלילה, כדי לתפוס את התמונה המבוקשת".

התמונה מעובדת בתוכנת 'פוטושופ', אבל גודלו של הירח ומיקומו ביחס לארובות – הוא אמיתי, סיפר דני.

הרגע בו פגשתי בלקוחה שנעלמה

זה התרחש בתחילת שנות ה-90,  כאשר זו הלקוחה קיבלה מסר מאלוהים: הגברת ביקשה ניתוק מונה וחיבורים ומפחד הטילים נסה לה להתנחלות בשטחים, כי זו המצווה, כך אמר לה האל במקום ליצור בטבעון, לכי להתנחל

אייל שני 

עד לפני כשנה פעלתי במסגרת צוות לאיתור מידע, מונים ולקוחות שאבד הקשר עמם למשך זמן רב, ביחד עם איציק בלס, שנינו ממחוז חיפה.

אחד האירועים שאני זוכר כמשמעותי במיוחד הוא מסע חיפושים שערכנו אחר לקוחה ש"נעלמה".

איתורה היה מבצע בלשי של ממש שדרש חשיבה רבה וממוקדת בליווי איסוף מידע מגוון.

על כך רשמתי במהלך הנסיעה חזרה למשרד את השירון הבא המספר את  סיפור המעשה:

סיפור המונה הנעלם/ מאת אייל שני

זה הוא סיפורה של לקוחה בת למעלה מ-70

אשר גרה אי שם בשטחים.

סיפורה מתחיל בטבעון בשנת 1975

אז רכשה לה סטודיו לריתוך, מלחם ומכתש

הגברת עבדה ויצרה במשך שנים

עד שסדאם חוסין שלח לעברינו טילים

זה התרחש בתחילת שנות ה-90

 כאשר זו הלקוחה קיבלה מסר מאלוהים:

הגברת ביקשה ניתוק מונה וחיבורים

ומפחד הטילים נסה לה להתנחלות בשטחים

כי זו המצווה כך אמר לה האל

במקום ליצור בטבעון, לכי להתנחל

מאז התגוררה היא בגבעה 872

שם  הזמן עצר מלכת בינתיים.

בסמוך לאלון מורה בין גבעות והרים,

כך חלפו עברו להם חודשים ושנים.

20 שנים אבד לחברת החשמל הקשר עימה

לא אותר מקום הימצאה, ולא תועד קיומה

יום אחד, באחד הבקרים

צלצל הטלפון בביתה בהרים

אייל מחח"י שואל לשלומה

חוקר  ומבקש על פרשה נושנה

מעלה זיכרונות על מסגריה, מונה וחיבורים ישנים

שנשכחו כבר מזמן בטבעון, במהלך השנים

"חובות לך כבדים והערכות לרוב

בואי נפגש ניצור גמ"ח ופרעון החוב"

שמחה הלקוחה לרעיון הכביר

אך תחילה גישה אל המונה יש להסדיר,

לשם כך צריך לקדוח ולרתך פתח בקיר.

נקבע המועד במאמצים מרובים

כדי להסיר את המונה ולֶזַכּוֹת חשבון שימושים,

נפגשו יחד הלקוחה וחברים

עם בלס ואייל צמד בלשים

המונה לא אותר, נמצא שנעקר

במבנה הרוס ונטוש בקצה שביל עפר

כך הגיע לסיומו סיפור מוזר

על מונה שדווח כי אבד לפני שנים בעבר.

אנחנו בחח"י מאחלים ומייחלים

לכל מונה עד 120

שיפעל וידייק ויעלה נתונים

במשך חייו, לאורך שנים.

זה היה סיפור על קשישה בת למעלה מ-70

מונה בטבעון ברחוב השקדים

דבקות במטרה ושני בלשים.

הרגע בו הבנתי את גודלה של החברה

לקראת יומה הראשון בעבודה, לפני 36 שנים, חיה בן יעקב חיכתה להסעה. היא ציפתה שתגיע מונית. כשהגיע אוטובוס היא הבינה שהצטרפה לחברה גדולה מאוד 

חיה בן יעקב

"הייתי בטוחה שתגיע מונית שתאסוף אותי"

ביום 1.8.1977 היה יומי הראשון בעבודה. אני זוכרת שחיכיתי להסעה לתחנת הכוח בחיפה, מביתי ברוממה הישנה. עמדתי בתחנת האוטובוס מוקדם בבוקר וחיכיתי להסעה – כשאני בטוחה שתגיע מונית שתאסוף אותי.

בינתיים הגיעו אנשים נוספים לתחנה. לאחר מכן הגיע אוטובוס והאנשים שבתחנה החלו לעלות לאוטובוס. נוסע אחד צעק אלי ממדרגות האוטובוס: "לאן את צריכה?"

"לחברת חשמל", עניתי והוא סימן לי עם היד לעלות וקרא:"עלי לאוטובוס".

מה, לא מונית מחכה לי אלא אוטובוס ?

מה לא רק לי מחכה הסעה יש עוד עובדי חברת החשמל פה בשכונה שלי ?

זה היה הרגע בו התחלתי להבין ולהפנים את גודל החברה.

חיה בן יעקב, מנהלת מחלקת מינהל רשומות וארכיון החברה

הרגע בו נוכחתי בנדיבותם של חברי לעבודה

דינה איתן מתנדבת למען נזקקים. באחת מהתנדבויותיה היא פגשה באדם שהיה חולה וערירי, ושנשא חובות ענק, בין היתר לחברת החשמל. ביוזמתה, נאספו כספים וחובותיו שולמו

דינה איתן

לפני כ-10 שנים התנדבתי בימי שישי לקחת מנות אוכל מאולמות ולהעבירן לנזקקים לפי רשימה שקיבלתי.

באחת הפעמים, במהלך עבודתי התבקשתי לעזור לאדם שאשתו עזבה אותו והשאירה אותו עם חמשת ילדיו, שאחד מהם לקה, לא עלינו, בדלקת ריאות. בנוסף לכל הצרות היה זה יום חורפי וחברת החשמל ניתקה לו את החשמל בשל חוב מתמשך.

לקחתי יוזמה וכתבתי על שלט את סיפורו (זה היה לפני עידן הדואר האלקטרוני), כדי לנסות ולגייס תרומה עבורו. חברי לעבודה בחברת החשמל גילו נדיבות לב מרגשת ותוך כשעה השלמתי את החוב,  ועדיין היו אנשים שהמשיכו לבקש לתרום, ואני נאלצתי לעצור בעדם.

יצרתי קשר עם מחוז חיפה בעזרתו של חנן לנדסמן, ושם הלכו לקראתו וחיברו את החשמל באופן מיידי,

לאחר שהבטחתי שאשלם את חובו באותו היום.

דינה איתן, ביה"ס לניהול ומינהל, אמ"א