משולם שלזינגר נזכר בחורף הקשה של שנת 1991-1992, שבו "נעצר" על ידי לקוחות זועמים, שלא הסכימו לתת לו לצאת מביתם עד שיוחזר החשמל – עד שמצא פתרון יצירתי
חורף 91/92 , היה קר וקשה במיוחד. הציבור רכש תנורים ומכשירים חשמליים מסוגים שונים ובלבד שיוכלו לחמם את הבית. אספקת החשמל קרסה פעמים רבות. הבעיה המרכזית הייתה, - עומסים בחיבורים וברשתות שנגרמו בעיקר בשל אמצעי החימום. בנוסף לכך, משתמשים רבים, סלפו נתיכים ראשיים של חברת החשמל עד כדי שריפת החבורים עצמם, שלא לדבר על הסיכון שהיה כרוך בכך. תיקונים חפוזים והגדלת החיבורים גרמו להפסקת קטעי רחובות שלמים - שכן נתיכי הרשתות הותכו והגדלתם גרמה לנפילת הרשתות עצמן. צוותי התיקונים של המחלקות הטכניות שעניינן בכך, לא הצליחו להתגבר על חלק ניכר מהתקלות, וזאת על אף שתוגברו ועבדו שעות רבות ביממה. צרכנים רבים נשארו ללא אספקה שעות רבות ולפעמים אף יממה שלמה.
מחוז דן בהנהלתו של יוסף צוקרמן ז"ל, התארגן במהירות והכשיר עובדי משרד לטיפול בבעיות נקודתיות ברמה של נתיך דירתי. במקביל הוקם מוקד ב' לקבלת הודעות טלפוניות מהציבור. התקלות שזוהו כדירתיות, נמסרו לאותם מעובדי המשרד שהוכשרו לכך – וקיבלו טלפונים לביתם (היו אז מעט מאד טלפונים סלולריים). כך התפנו עובדי המחלקות הטכניות לטיפול בבעיות הכבדות.
אני השתלבתי בעשייה זו, שהייתה לה גם הילה של התנדבות וגם שכרה היה בצידה. הקושי היה בעיקר בטיפול בנתיך על קיר חיצוני, בגשם סוחף. אלא שמרבית המקרים הטיפול היה בתוך חדרי מדרגות.
באחד הערבים נשלחתי לבית משותף ברמת-גן. לאחר בדיקה זיהיתי כי התקלה משותפת לשלוש דירות בבניין - כל אחת בקומה אחרת, וכולן פונות לצד דרום ומקבלות הזנה מאותה פזה. החלפת הנתיך הראשי בכניסה לבניין לא הייתה יכולה להועיל, כי ההפסקה הייתה ברשת עצמה. הודעתי לדיירים כי אין ביכולתי לתקן את התקלה ובנוכחותם, הודעתי על כך למשרד באמצעות טלפון של אחד הדיירים. המשרד מצדו הבטיח שישלח צוות לטיפול ברשת בהקדם האפשרי. חלק מהדיירים שכבר היו כמה שעות ללא אספקה, התרעמו על הדחייה הנוספת והרימו את קולם בלווי מספר התבטאויות קשות ואף הודיעו לי כי לא יתנו לי ללכת עד שיהיה חשמל. טענתם המרכזית הייתה שהם קבוצה שתמיד מופלית לרעה, שכן כל ההפסקות בבניין זה נגרמות אך ורק לדירות שנמצאות בצד הדרומי של הבניין ולא לאחרים.
הייתי אמור לטפל רק בבעיה טכנית והנה מצאתי את עצמי במצור וחייב לגייס את כל ניסיוני ולתחבל את נסיגתי בשלום. ניסיתי להסביר אודות מערכת האספקה הבנויה על שלש פאזות, את המקריות של חלוקת העומסים בין הפזות וכהנה וכהנה. ההסברים לא התקבלו בהבנה אולם בינתיים הצלחתי לסגת במורד המדרגות ויצאתי אל המדרכה. אחד השכנים שלא השתכנע, ירד עמי ותפס אותי ביד, כבר בסמוך למכונית, ואיים שלא ייתן לי לזוז "עד שיהיה חשמל". בצר לי, החלטתי, שבמקרה זה, אפשר להיעזר בשקר לבן. רכנתי על אוזנו של האיש והבטחתי לספר לו את "האמת" על בעיית ההפסקות דווקא לדירתו, ובלבד שישמור את הסוד ולא יספר לאחרים. אוזניו של האיש נפתחו וארשת פניו נרגעה בשקיקה לשמוע את האמת על הבעיה. "ראה", אמרתי לו, "לחשמל קשה לזרום, בתוך חוטי החיבור, מול הרוח החזקה שבאה מצד דרום ולכן התקלות הן דווקא בצד שלכם". האיש נעצר לפתע תוהה על ההסבר ועל מידת האמת וההיגיון שבו, והתמהמה לרגע. תוך כדי שאני מתניע את הרכב, שאל אותי האיש, "אז מה עושים ?", "תחליף דירה", עניתי לו ונסעתי במהירות מן המקום.
 |
| עבודות חשמל בחורף (התמונה לצורך המחשה) |
מחוז דן בהנהלתו של יוסף צוקרמן ז"ל, התארגן במהירות והכשיר עובדי משרד לטיפול בבעיות נקודתיות ברמה של נתיך דירתי. במקביל הוקם מוקד ב' לקבלת הודעות טלפוניות מהציבור. התקלות שזוהו כדירתיות, נמסרו לאותם מעובדי המשרד שהוכשרו לכך – וקיבלו טלפונים לביתם (היו אז מעט מאד טלפונים סלולריים). כך התפנו עובדי המחלקות הטכניות לטיפול בבעיות הכבדות.
אני השתלבתי בעשייה זו, שהייתה לה גם הילה של התנדבות וגם שכרה היה בצידה. הקושי היה בעיקר בטיפול בנתיך על קיר חיצוני, בגשם סוחף. אלא שמרבית המקרים הטיפול היה בתוך חדרי מדרגות.
באחד הערבים נשלחתי לבית משותף ברמת-גן. לאחר בדיקה זיהיתי כי התקלה משותפת לשלוש דירות בבניין - כל אחת בקומה אחרת, וכולן פונות לצד דרום ומקבלות הזנה מאותה פזה. החלפת הנתיך הראשי בכניסה לבניין לא הייתה יכולה להועיל, כי ההפסקה הייתה ברשת עצמה. הודעתי לדיירים כי אין ביכולתי לתקן את התקלה ובנוכחותם, הודעתי על כך למשרד באמצעות טלפון של אחד הדיירים. המשרד מצדו הבטיח שישלח צוות לטיפול ברשת בהקדם האפשרי. חלק מהדיירים שכבר היו כמה שעות ללא אספקה, התרעמו על הדחייה הנוספת והרימו את קולם בלווי מספר התבטאויות קשות ואף הודיעו לי כי לא יתנו לי ללכת עד שיהיה חשמל. טענתם המרכזית הייתה שהם קבוצה שתמיד מופלית לרעה, שכן כל ההפסקות בבניין זה נגרמות אך ורק לדירות שנמצאות בצד הדרומי של הבניין ולא לאחרים.
הייתי אמור לטפל רק בבעיה טכנית והנה מצאתי את עצמי במצור וחייב לגייס את כל ניסיוני ולתחבל את נסיגתי בשלום. ניסיתי להסביר אודות מערכת האספקה הבנויה על שלש פאזות, את המקריות של חלוקת העומסים בין הפזות וכהנה וכהנה. ההסברים לא התקבלו בהבנה אולם בינתיים הצלחתי לסגת במורד המדרגות ויצאתי אל המדרכה. אחד השכנים שלא השתכנע, ירד עמי ותפס אותי ביד, כבר בסמוך למכונית, ואיים שלא ייתן לי לזוז "עד שיהיה חשמל". בצר לי, החלטתי, שבמקרה זה, אפשר להיעזר בשקר לבן. רכנתי על אוזנו של האיש והבטחתי לספר לו את "האמת" על בעיית ההפסקות דווקא לדירתו, ובלבד שישמור את הסוד ולא יספר לאחרים. אוזניו של האיש נפתחו וארשת פניו נרגעה בשקיקה לשמוע את האמת על הבעיה. "ראה", אמרתי לו, "לחשמל קשה לזרום, בתוך חוטי החיבור, מול הרוח החזקה שבאה מצד דרום ולכן התקלות הן דווקא בצד שלכם". האיש נעצר לפתע תוהה על ההסבר ועל מידת האמת וההיגיון שבו, והתמהמה לרגע. תוך כדי שאני מתניע את הרכב, שאל אותי האיש, "אז מה עושים ?", "תחליף דירה", עניתי לו ונסעתי במהירות מן המקום.
משולם שלזינגר, גימלאי
